"בני העם הממשיכים לשאת בקרבם את האחריות לעתיד המדינה: המשרתים בצבא ובמילואים, העובדים והדואגים כלכלית למשפחתם, המוכנים לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, משלמי המיסים ויוצרי מקומות העבודה, שומרי החוק ובעלי המוסר, המגדלים ילדיהם לאהבת הארץ הזו ועמם. בנו, בקבוצה הזו, תלוי עתידה של מדינת ישראל והיכולת להתמודד עם מבקשי נפשנו".
במדינת ישראל מתחולל היום מאבק אידאולוגי, העלול להשפיע על מהות המדינה ואפילו על יכולת שרידותה. ערכי הציונות נמצאים בעימות עם הדתיות המשיחית, השקפות חרדיות וחילונים אנטי-ציוניים. במקביל מתחולל הליך לא פחות כואב, העלול להביא לסופה של הזדהות של מרבית יהדות ארה"ב עם מדינת ישראל. מושג היהודי החילוני, בו עוסק ספרו של פרופ' אמנון רובינשטיין, הוא משמעותי למהות העימות הערכי בו אנו מצויים.
המשךמדינת ישראל מצויה בתקופה קשה. מבית נחשפת שחיתות שלא ידענו כמותה בעבר, האלימות גוברת והעוינות בין השסעים בחברה הפכה למציאות. דרישות לצדק חברתי מתגברות ומנגד יזמים ישראלים נוטשים בטענות שונות. בזירה הבינלאומית מתחזקת תנועת החרם על ישראל, באירופה קיים זרם חזק של דעת קהל עוינת ובארה"ב ניכרת אירוזיה באהדה לישראל. המשך תופעה זו עלול לגרום בסיום העימות הבא לקשיים בחידוש מלאי צבאי, סנקציות כלכליות והליכים משפטיים.
המשך19 שנה חלפו מאז פטירתו של אריאל רוזן-צבי והוא בן 52 שנים בלבד. לולא נפטר היה, אני מניח, מגיע לבינתחומי לאחר פרישתו לגמלאות מתפקידו כשופט בית המשפט העליון וכאן היה פוגש את פרופ' משה הלברטל ופרופ' ישי בר, איתם היה לו מכנה משותף, וכאן הייתי יכול להמשיך איתו את הדיאלוג החוקתי שנפסק לפני שנות דור ויותר.
המשךכל 114 השנים שחלפו מראשית הציונות ועד מלאת 63 שנה לעצמאות ישראל יחשבו במונחים היסטוריים דורות ראשונים. בתקופה זו עבר העם היהודי מהפכי ענק ובינות הגלים הגועשים מתעצבים מחדש זהות וערכים.המשך
לפני 120 שנה נוספה משמעות חדשה לט"ו בשבט. היה זה מנהל בית הספר של הברון בזכרון יעקב זאב יעבץ שקבע ב- 1890 מסורת של נטיעת עצים בחג. רק ב- 1908 החליטה הסתדרות המורים העבריים לחייב את מוריה לקיים את טקסי הנטיעה בט"ו בשבט. "האדמה והעץ היו לסמליה של ההתחדשות הלאומית: השיבה לאדמה, כביטוי לנורמליזציה של הקיום היהודי, והעץ – כסמל להשתרשות באדמת המולדת".
המשךאם מישהו היה מספר לנו בשנת הגיוס 1960, כי נערך מפגש באותה שנה של ותיקי חיל הפרשים האוסטרי שהתגייסו ב-1910, לפני מלחמת העולם הראשונה, אני בטוח שהיינו חושבים שהסיפור הזוי. בכל זאת אנחנו כאן, חמישים שנה אחרי, ולו רק משום שהשנים הבודדות שעשינו אז יחד היוו בית הספר החשוב ביותר והגורם המעצב של חיינו.המשך