לפני חודש, בקור המקפיא של פולין, עמדנו, מאה סטודנטים, בוגרים ואנשי סגל של הבינתחומי, לפני אנדרטת מרד גטו ורשה. באחת ניצבו בעיני רוחנו קרונות הרכבת היוצאים מהגטו למסע חד-כיווני ותמונת ההולכים לקראת סופם באושוויץ ובמיידנק. יתגדל ויתקדש – אמרתי שם – לזכרם של הרבים שלא הספיקו אפילו לשאת את התפילה כפרידה מאהוביהם. קריאת האמֵן של הסטודנטים איחדה את כולנו ברחבת הענק הריקה של אותו יום שישי בחודש נובמבר האחרון.
המשך