ציונות המקור וציונות עכשווית / נאומים

לכל אחד מאיתנו יש אלבום פנימי; תמונות חיים מעצבות. גם עבורי מלחמת יום הכיפורים הייתה מלאת דם וקירבה למוות. אבל מה שזכור לי יותר מכל הוא רגע שקט כעשרה ימים לאחר תום הקרבות. עמדתי בבית חולים רמב"ם מול מיטתו של יהודה ווהבה. הוא היה חבוש בשתי עיניו – הוא לא ראה אותי. כמו בסרט רוסי של מלחמת העולם השנייה, עמדתי מולו והוא סיפר לי על רגעיו האחרונים של גד אחי.המשך

לפני 40 שנה שהה גדוד המילואים של הצנחנים, אליו השתייכתי, בפרדסים של רמלה. חנינו שם שלושה שבועות. המתח במדינה בת שלושת מיליוני האזרחים, שחגגה זה עתה יום העצמאות ה- 19, היה בשיאו. המצרים הכניסו תשע דיוויזיות לסיני, 90 אלף חיילים, 550 טנקים, אלף קני ארטילריה. כוח האו"ם סולק ע"י המצרים מעזה ומשארם אל שייך. נשיא מצרים נאצר הכריז על סגירת מיצרי טיראן בפני שייט ישראלי. מלך ירדן חוסיין שב מתאומים במצרים והעביר חטיבת שריון ממזרח לירדן לאזור יריחו.

בנהיגה בכביש הסרגל ריצד האור האפור מבין עצי האקליפטוס, שהיו נטועים אז לאורכו. הנסיעה נראתה לי כמעבר במסדר אבל ערוך, בואך בית הקברות הזמני של הרוגי רמת הגולן בעפולה. נהגתי לבד והייתי עצוב ואחוז ספקות. למלחמה הגעתי משיקגו. ההייתה זו החלטה נכונה לחזור כדי להשלים את כתיבת הדוקטורט? האם לא הייתי צריך להישאר לצד הורי, שרק פחות מחודשיים קודם לכן נודע להם על מות אחי גד בקרבות הנגד של השריון? משהו דחף אותי לקברו של גד ערב הטיסה חזרה. היה לי צורך במחווה של פרידה, פרידה מאחי המת, פרידה מכל היגון של החברה השסועה שעמדתי להשאיר מאחור.

בשלישי ביולי 1904 נפטר הרצל. בן 44 היה במותו. בתשע שנות פעילות חולל האיש הזה את תקומת העם היהודי. ב-1896 הניח הרצל את היסוד התורתי לציונות עם פרסום ספרו מדינת היהודים ושנה וחצי לאחר מכן בקונגרס הציוני הראשון, שארגן במו ידיו, יסד את הבסיס המעשי להגשמת חזונו. גדול ממנו בתולדות עמנו פעל כ – 3,500 שנה לפניו,כמשה חולל הרצל תנועה שגיבשה את האומה, מתוך שבריה ואומללותה, שהובילה אותה לארץ המובטחת, מבלי שהוא אישית זכה לחוות את התגשמות מטרתו.

בשנת 1967 בפרדסים של רמלה, יומיים לפני תחילת המלחמה, חילקו לנו מסיכות גז. השתררה דממה. מעולם לא דיברו איתנו על הנושא ולא התאמנו לקראת מלחמה כימית. הזכרון הקצר היה טעון בתמונות של מצעד אלפי החיילים המצריים בקהיר, איומיו של נאסר, הפניית הגב של דה-גול. עם לבדד במערכה על החיים. עוד לא בן 25, מ"מ של צנחנים במילואים, בטאתי את מה שחשבתי והתחרטתי מיד על דבריי. אמרתי לחיילים, שכיהודי כבוד למות עם נשק ביד.

עשרה ימים אחרי הפסקת האש [במלחמת יום הכיפורים] היתה הארץ כמיובשת. מתוך שרב העצב ובשיחות של לחש גילינו עוד ועוד חברים מבין 3000 ההרוגים. עשרה ימים אחרי הפסקת האש ביקרתי את דוד ווהבה בבי"ח רמב"ם. מין מפגש סוריאליסטי, מתאים, כך נראה היה לי, לסרט רוסי על מלחמת העולם השניה. דוד לא ראה אותי. עיניו היו מכוסות בתחבושות ענק וכך חלקים נרחבים מגופו.