אוניברסיטת רייכמן / נאומים

חג הפסח מסמל את יציאתו של עם ישראל משעבוד במצרים לחירות בארץ ישראל יציאת מצרים המודרנית היא הציונות כשהעם היהודי קם מהגלות וחזר לעצמאות מדינית בארץ ישראל. חירותו של עם, חשובה ככל שתהיה, משמעות יש לה רק כאשר היא מקצה גם את חירות הפרט.

מטרת היסוד של המרכז הבינתחומי הינה להכשיר את המנהיגות הלאומית שלנו. מנהיגות באה לידי ביטוי בראש ובראשונה גם בהובלה מול גל של פופוליזם ומול גל שחושב בצורה מסוימת.
אין מנהיגות אמת, אם אין לה את העצמה להתייצב מול מגמות הנוגדות את ערכי היסוד של החברה. מסר זה חייב ללוות אתכם בעתיד. להיות מנהיגי ציבור השוחים על גלי פופוליזם, גם כאשר אלו נוגדים את ערכי היסוד – זו מנהיגות שקר. זו מנהיגות שמנסה לא להוביל, אלא להיגרר, לתפוס הדברים הנוחים והמיידים בכדי לגרוף יותר קולות ועוצמה בכדי לבנות עצמה בכיוונים סוטים.

המרכז הבינתחומי הצליח למרות הכל. בגלל הרוח היזמית שלו, בגלל החדשנות האקדמית, בגלל התרומה למדינה, ובעיקר בגלל שני גורמים. האחד – הנוער הישראלי שחיכה לבשורה והצביע ברגליים בעד אקדמיה שנבנתה עבורו, חיבקה אותו, ראתה בסטודנטים שותפים והקנתה להם ידע, יצירתיות והכשרה לעתיד

לפני 25 שנה, רבע מאה, יצאנו למסע, מעין מסע לארץ חדשה. היינו שניים, שונים ומחוברים. אני בניתי את המפרשים, אתה את הסיפון, והוספת עוגנים לעת צרה. הריאליזם שלך, הנוטה לפסימיות, יישר את האוטופיזם שלי. יחד יכולנו.

המרכז הבינתחומי לא ביקש ולא קיבל מעולם תמיכה כלשהי מהמועצה להשכלה גבוהה על
זרועותיה. הדרך לבניית המקום הייתה רצופה קשיים ומכשולים שונים, אך המשאבים הכספיים היו
חיוניים לא פחות מהחזון וההגשמה האקדמית. ניתן לומר באופן ברור שלולא תמיכת האזרחים
הישראלים וידידים מחו"ל לא הייתה לנו זכות חיים.

המרכז הבינתחומי נולד מתוך שליחות – שליחות שקיבלתי מהדור שקדם לי, שליחות שקיבלתי על עצמי להעביר לדור הבא.
אני יליד תל-אביב, 1942.
עיצומה של מלחמת העולם השנייה – רומל מאיים בכיבוש מצרים.
מלחמת השחרור – אחוז גדול של הרוגים מכלל האוכלוסייה, והסיכון גדול ביותר למחיקת שארית הפליטה.
המלחמה ההיא הייתה ממש "הקרב האחרון", שאם לא ננצח בו – לא יהיה יותר קיום לעם היהודי. בניית מדינה – שדרשה את כל ההתנדבות, הנכונות לוותר על אמביציות אישיות ועשייה לביתך – שהתקדש למפעל התקומה.
תקומה, שארית הפליטה, כיבוש השממה, ביעור הבּערוּת, הסיבוב השני, צנע, הגשמה קיבוצית, סולידריות, ציונות – כל אלה היו מונחים מעצְבִים של שנות ה- 50 של המאה שעברה.

נהדר היה לראות אתכם היום ממלאים את הקמפוס בתחושת התחלה חדשה. אני רוצה לומר לכם כי ההתרגשות היא גם שלנו. מחכה לכם, לדעתי, אחת התקופות היפות של חייכם, הרפתקה של רכישת כלים, דרכי חשיבה, הכרת עולם והשקפה וחברויות שילוו אתכם שנים רבות ושבמקובץ יכינו אתכם לאתגרים של חייכם.