"בני העם הממשיכים לשאת בקרבם את האחריות לעתיד המדינה: המשרתים בצבא ובמילואים, העובדים והדואגים כלכלית למשפחתם, המוכנים לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, משלמי המיסים ויוצרי מקומות העבודה, שומרי החוק ובעלי המוסר, המגדלים ילדיהם לאהבת הארץ הזו ועמם. בנו, בקבוצה הזו, תלוי עתידה של מדינת ישראל והיכולת להתמודד עם מבקשי נפשנו".

ציונות המקור וציונות עכשווית / נאומים

123
יום הזיכרון 2005
יום הזיכרון 2005 10 במאי 2005

בנהיגה בכביש הסרגל ריצד האור האפור מבין עצי האקליפטוס, שהיו נטועים אז לאורכו. הנסיעה נראתה לי כמעבר במסדר אבל ערוך, בואך בית הקברות הזמני של הרוגי רמת הגולן בעפולה. נהגתי לבד והייתי עצוב ואחוז ספקות. למלחמה הגעתי משיקגו. ההייתה זו החלטה נכונה לחזור כדי להשלים את כתיבת הדוקטורט? האם לא הייתי צריך להישאר לצד הורי, שרק פחות מחודשיים קודם לכן נודע להם על מות אחי גד בקרבות הנגד של השריון? משהו דחף אותי לקברו של גד ערב הטיסה חזרה. היה לי צורך במחווה של פרידה, פרידה מאחי המת, פרידה מכל היגון של החברה השסועה שעמדתי להשאיר מאחור.

המשך
נאום לטקס אלטנוילנד
נאום לטקס אלטנוילנד 28 בינואר 2004

בשלישי ביולי 1904 נפטר הרצל. בן 44 היה במותו. בתשע שנות פעילות חולל האיש הזה את תקומת העם היהודי. ב-1896 הניח הרצל את היסוד התורתי לציונות עם פרסום ספרו מדינת היהודים ושנה וחצי לאחר מכן בקונגרס הציוני הראשון, שארגן במו ידיו, יסד את הבסיס המעשי להגשמת חזונו. גדול ממנו בתולדות עמנו פעל כ – 3,500 שנה לפניו,כמשה חולל הרצל תנועה שגיבשה את האומה, מתוך שבריה ואומללותה, שהובילה אותה לארץ המובטחת, מבלי שהוא אישית זכה לחוות את התגשמות מטרתו.

המשך
נאום ביום הזיכרון לחללי צה
נאום ביום הזיכרון לחללי צה"ל 15 באפריל 2002

בשנת 1967 בפרדסים של רמלה, יומיים לפני תחילת המלחמה, חילקו לנו מסיכות גז. השתררה דממה. מעולם לא דיברו איתנו על הנושא ולא התאמנו לקראת מלחמה כימית. הזכרון הקצר היה טעון בתמונות של מצעד אלפי החיילים המצריים בקהיר, איומיו של נאסר, הפניית הגב של דה-גול. עם לבדד במערכה על החיים. עוד לא בן 25, מ"מ של צנחנים במילואים, בטאתי את מה שחשבתי והתחרטתי מיד על דבריי. אמרתי לחיילים, שכיהודי כבוד למות עם נשק ביד.

המשך
יום הזיכרון לחללי צה
יום הזיכרון לחללי צה"ל תשס"א 24.4.2001 24 באפריל 2001

עשרה ימים אחרי הפסקת האש [במלחמת יום הכיפורים] היתה הארץ כמיובשת. מתוך שרב העצב ובשיחות של לחש גילינו עוד ועוד חברים מבין 3000 ההרוגים. עשרה ימים אחרי הפסקת האש ביקרתי את דוד ווהבה בבי"ח רמב"ם. מין מפגש סוריאליסטי, מתאים, כך נראה היה לי, לסרט רוסי על מלחמת העולם השניה. דוד לא ראה אותי. עיניו היו מכוסות בתחבושות ענק וכך חלקים נרחבים מגופו.

המשך
123