בכנס הרצליה האחרון דיבר נשיא המדינה רובי ריבלין על ארבעה שבטים בחברה
הישראלית, המנותקים זה מזה: חילוני ליברלי, דתי לאומי, חרדי וערבי. שני השבטים –
האחרונים יהוו בקרוב מחצית מאוכלוסיית המדינה. בהתרחקות בין השסעים ובהעדר מכנה
ערכי משותף, ראה הנשיא בצדק איום על החוסן הלאומי.

המשפט אופטימי מטבעו, הוא מאמין ביכולתו להשפיע על ההתנהגות האנושית הראויה.
השליחות הזו של המשפט בנויה על ערכי יסוד המעוצבים בדרך כלל בנורמות החוקתיות.
אנחנו נוטים לשכוח שהחזון הציוני לא עסק רק בהגשמת זכותו של העם היהודי לחיי ריבונות
עצמית בארץ ישראל, אלא חלק ניכר מההגות הציונית התמקדה במהות מדינת היהודים
וערכיה.

הדרמה המרכזית ברומן אלטנוילנד מתרכזת במערכת הבחירות במדינת היהודים, שבה רב
אורתודוקסי, ממתנגדי הציונות, רץ בבחירות עם המסר שיש לשלול את זכות ההצבעה
מהערבים. אותו הרב מובס כמובן בבחירות ונעלם מהארץ.

במדינת היהודים, לפי הרצל, קיימים שוויון מלא בין יהודים לשאינם יהודים, שותפות כלכלית
ולמעשה שותפות גורל. במדינה הזו יש כבוד למסורת ולרבנים, אך לא הם ולא הגנרלים
מעורבים בעשייה הפוליטית. חירות הפרט, השוויון, היות ישראל מדינה מקובלת לפי משפט
העמים, הדאגה לקיום בכבוד ובתנאים אנושיים, רדיפת השלום, המחקר והקידמה המדעית
כל אלה מאפיינים את מדינת היהודים לפי חזונו של הרצל.

הנשיא ריבלין הביע את הדעה, שהשותפות, בין מה שהוא מכנה ארבעת השבטים בחברה
הישראלית, חייבת להתבסס על עקרונות הכבוד ההדדי, הנשיאה באחריות משותפת, הוגנות
ושוויון וחתירה ליצירת ישראליות משותפת.
אין לנו אמנה חברתית אחרת זולת הכרזת העצמאות. הכרזה זו וחוק יסוד כבוד האדם
וחירותו מחברים בין חזון ההקמה הציוני לעקרונות עליהם ניתן להשתית את השותפות
החברתית החדשה.

כמשפטנים יש לנו את הכלים לפעול בשליחות הפרט, ביישום העקרונות החוקתיים בחיי
היומיום. זו הדרך המעשית, לגשר על פני פערים ולדאוג לצדק לכל.
יש משהו מרתק בדינמיות הפנימית של עולם המשפט, החלת נורמות קיימות על מציאות
משתנה, קיום היציבות וההמשכיות המשפטית תוך כדי חידוש ושינוי. אולם, האם תפישה זו
נכונה גם בתנופה נוכחית של מהפכה טכנולוגית חסרת תקדים בתולדות האנושות?
צבי מיתר ז"ל היה אחד ממנהיגי לשכת עורכי הדין. חודשים ספורים לפני מותו הוא הקים
במרכז הבינתחומי מכון לחדשנות טכנולוגית, משפט ואתיקה. המכון עוסק במערכת
הנורמטיבית הנדרשת לאור הטכנולוגיות המהפכניות – disruptive technologies משנות –
המציאות.

אציין שלוש מהפכות ואתמקד בשתיים נוספות. אנחנו עומדים בפני מהפכה תעבורתית,
כאשר כלי תחבורה אוטונומיים, ללא נהיגת אדם, יכסו את הכבישים, נתיבי התחבורה הימיים
וחלל האוויר. המציאות הזו תחייב שינוי פרדיגמטי במדיניות התעבורה ונתיביה וכללים בדבר
פיקוד על כלי הרכב והבקרה, אחריות נזיקית ופלילית, הגבלות על שימוש, ועוד.
ה – internet of things יחשוף אותנו כליל מבחינת הנתונים הרפואיים שלנו, דרכי השימוש
במוצרים וכלל ההעדפות האישיות.

הדפסות התלת ממד מעבירות את הייצור התעשייתי מְחֶברוֹת ענק לצרכן, וכבר היום ניתן –
לייצר במסגרת ביתית איברים מלאכותיים, נשק, תרופות, חלקי חילוף, מזון ומוצרים גדולים
ומורכבים. כאן תיווצר בעיה רצינית של פיקוח על בטיחות וביטחון.

אולם ההתפתחויות הקשות ביותר להלימה בכלים המשפטיים הקיימים מתייחסות
לאינטליגנציה המלאכותית ורובוטיקה ובמיוחד הדור הבא של מעורבות גנומית. לרובוטים
המתקדמים יהיו בעתיד יותר ויותר יכולות של ניתוח ולמידה עצמאית. המכונות
האינטליגנטיות הללו יכבשו יותר ויותר את מקומו של האדם, עד כדי החלפתו בקבלת
החלטות וּבְ יִיתוּרוֹ במקומות עבודה. הפיקוח על הרובוטים הללו יחייב גם כן רובוטים ומכאן
גם צמצום תחום השליטה של המערכת הנורמטיבית. ייחוד האדם כְיצור בעל אינטליגנציה –
שונה מהחיות האחרות ילך ויועבר למכונות, כאשר רק הדמיון, הרגש והתודעה ייחדו את –
בן האנוש. המשפט כמערכת לוגית, מתכננת תיפקוד, המשלבת עם זאת ערכי אנושיות,
תשתנה משמעותית, עד כדי איבוד הדרגתי של שליטה.

לא פחות מאתגרת היא המהפכה הגנומית. היום יש אפשרות בתשלום של כמה אלפי שקלים
לקבל תיאור מושלם של קריאה וניתוח של הגנום האנושי. הניתוח יכול לתת לכל אחד מידע
סטטיסטי על ההסתברות למחלות כרוניות ונתונים רפואיים ולא פחות חשוב נטיות שליליות
של אישיות. באם ניתן לחייב בדיקה כזו הדבר ישפיע על עלות ביטוח החיים וביטוח רפואי, –
היכולת לקבלה לעבודה ולא פחות סמכויות נרחבות יותר למעצרים וחיפושים ושאלות קשות
לגבי אחריות פלילית ונזיקית שכן אלמנט הרצון החופשי (volition) יוטל בספק.

בעייתי עוד יותר מכך הוא הרגע שבו הטכנולוגיה תתפתח ותגיע למצב שבו ניתן יהיה
להוסיף, להפחית או לשנות תאים גנטיים, וכך לא רק לשנות אדם נתון אלא ליצור שינוי
לדורות הבאים. הפיתוח של רחם מלאכותי והמניפולציות הגנטיות האפשריות היום בביצית
מופרית של אישה, שיאפשרו ייצור כמעט תעשייתי מתוכנן של בני אנוש בעלי תכונות
לתפקידים מסוימים לצד מניפולציות של המוח האנושי כל אלה יוצרים מצב שבו ניתן כוח –
בידי בני האדם לברוא את עצמם מחדש ולמעשה לשנות בכך את עולם המשפט העוסק בבני
האדם כמהות נתונה אחת. האם המשפט ישכיל לנווט את ההתפתחויות הללו תוך כדי
עמידה על ערכים של חירות הפרט ויצירה? האחריות לדורות מוטלת היום על בית
המחוקקים ולא פחות על כולנו, משפחת המשפטנים.