אוניברסיטת רייכמן

המרכז הבינתחומי הצליח למרות הכל. בגלל הרוח היזמית שלו, בגלל החדשנות האקדמית, בגלל התרומה למדינה, ובעיקר בגלל שני גורמים. האחד – הנוער הישראלי שחיכה לבשורה והצביע ברגליים בעד אקדמיה שנבנתה עבורו, חיבקה אותו, ראתה בסטודנטים שותפים והקנתה להם ידע, יצירתיות והכשרה לעתיד

לפני 25 שנה, רבע מאה, יצאנו למסע, מעין מסע לארץ חדשה. היינו שניים, שונים ומחוברים. אני בניתי את המפרשים, אתה את הסיפון, והוספת עוגנים לעת צרה. הריאליזם שלך, הנוטה לפסימיות, יישר את האוטופיזם שלי. יחד יכולנו.

המרכז הבינתחומי לא ביקש ולא קיבל מעולם תמיכה כלשהי מהמועצה להשכלה גבוהה על
זרועותיה. הדרך לבניית המקום הייתה רצופה קשיים ומכשולים שונים, אך המשאבים הכספיים היו
חיוניים לא פחות מהחזון וההגשמה האקדמית. ניתן לומר באופן ברור שלולא תמיכת האזרחים
הישראלים וידידים מחו"ל לא הייתה לנו זכות חיים.

המרכז הבינתחומי נולד מתוך שליחות – שליחות שקיבלתי מהדור שקדם לי, שליחות שקיבלתי על עצמי להעביר לדור הבא.
אני יליד תל-אביב, 1942.
עיצומה של מלחמת העולם השנייה – רומל מאיים בכיבוש מצרים.
מלחמת השחרור – אחוז גדול של הרוגים מכלל האוכלוסייה, והסיכון גדול ביותר למחיקת שארית הפליטה.
המלחמה ההיא הייתה ממש "הקרב האחרון", שאם לא ננצח בו – לא יהיה יותר קיום לעם היהודי. בניית מדינה – שדרשה את כל ההתנדבות, הנכונות לוותר על אמביציות אישיות ועשייה לביתך – שהתקדש למפעל התקומה.
תקומה, שארית הפליטה, כיבוש השממה, ביעור הבּערוּת, הסיבוב השני, צנע, הגשמה קיבוצית, סולידריות, ציונות – כל אלה היו מונחים מעצְבִים של שנות ה- 50 של המאה שעברה.

נהדר היה לראות אתכם היום ממלאים את הקמפוס בתחושת התחלה חדשה. אני רוצה לומר לכם כי ההתרגשות היא גם שלנו. מחכה לכם, לדעתי, אחת התקופות היפות של חייכם, הרפתקה של רכישת כלים, דרכי חשיבה, הכרת עולם והשקפה וחברויות שילוו אתכם שנים רבות ושבמקובץ יכינו אתכם לאתגרים של חייכם.

בכנס הרצליה האחרון דיבר נשיא המדינה רובי ריבלין על ארבעה שבטים בחברה
הישראלית, המנותקים זה מזה: חילוני ליברלי, דתי לאומי, חרדי וערבי. שני השבטים –
האחרונים יהוו בקרוב מחצית מאוכלוסיית המדינה. בהתרחקות בין השסעים ובהעדר מכנה
ערכי משותף, ראה הנשיא בצדק איום על החוסן הלאומי.

בשנת 1963 התחלנו ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היו אלה שנים מרתקות שבהן החל למעשה להתהוות המשפט הישראלי העצמאי. המרתק והיצירתי מכולם היה אסיסטנט צעיר בן 27 בשם אהרון ברק. כולנו התקבצנו בהרצאותיו והוא הדליק אותנו באהבת המשפט.

מדינת ישראל מצויה בתקופה קשה. מבית נחשפת שחיתות שלא ידענו כמותה בעבר, האלימות גוברת והעוינות בין השסעים בחברה הפכה למציאות. דרישות לצדק חברתי מתגברות ומנגד יזמים ישראלים נוטשים בטענות שונות. בזירה הבינלאומית מתחזקת תנועת החרם על ישראל, באירופה קיים זרם חזק של דעת קהל עוינת ובארה"ב ניכרת אירוזיה באהדה לישראל. המשך תופעה זו עלול לגרום בסיום העימות הבא לקשיים בחידוש מלאי צבאי, סנקציות כלכליות והליכים משפטיים.