"בני העם הממשיכים לשאת בקרבם את האחריות לעתיד המדינה: המשרתים בצבא ובמילואים, העובדים והדואגים כלכלית למשפחתם, המוכנים לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, משלמי המיסים ויוצרי מקומות העבודה, שומרי החוק ובעלי המוסר, המגדלים ילדיהם לאהבת הארץ הזו ועמם. בנו, בקבוצה הזו, תלוי עתידה של מדינת ישראל והיכולת להתמודד עם מבקשי נפשנו".
בשלישי ביולי 1904 נפטר הרצל. בן 44 היה במותו. בתשע שנות פעילות חולל האיש הזה את תקומת העם היהודי. ב-1896 הניח הרצל את היסוד התורתי לציונות עם פרסום ספרו מדינת היהודים ושנה וחצי לאחר מכן בקונגרס הציוני הראשון, שארגן במו ידיו, יסד את הבסיס המעשי להגשמת חזונו. גדול ממנו בתולדות עמנו פעל כ – 3,500 שנה לפניו,כמשה חולל הרצל תנועה שגיבשה את האומה, מתוך שבריה ואומללותה, שהובילה אותה לארץ המובטחת, מבלי שהוא אישית זכה לחוות את התגשמות מטרתו.
המשךבשנת 1967 בפרדסים של רמלה, יומיים לפני תחילת המלחמה, חילקו לנו מסיכות גז. השתררה דממה. מעולם לא דיברו איתנו על הנושא ולא התאמנו לקראת מלחמה כימית. הזכרון הקצר היה טעון בתמונות של מצעד אלפי החיילים המצריים בקהיר, איומיו של נאסר, הפניית הגב של דה-גול. עם לבדד במערכה על החיים. עוד לא בן 25, מ"מ של צנחנים במילואים, בטאתי את מה שחשבתי והתחרטתי מיד על דבריי. אמרתי לחיילים, שכיהודי כבוד למות עם נשק ביד.
המשךעשרה ימים אחרי הפסקת האש [במלחמת יום הכיפורים] היתה הארץ כמיובשת. מתוך שרב העצב ובשיחות של לחש גילינו עוד ועוד חברים מבין 3000 ההרוגים. עשרה ימים אחרי הפסקת האש ביקרתי את דוד ווהבה בבי"ח רמב"ם. מין מפגש סוריאליסטי, מתאים, כך נראה היה לי, לסרט רוסי על מלחמת העולם השניה. דוד לא ראה אותי. עיניו היו מכוסות בתחבושות ענק וכך חלקים נרחבים מגופו.
המשך